כמו גלויה - לטייל, לאכול, לצלם!
יש אנשים שמתכננים את הטיולים שלהם לפי זרימת הנחלים, אחרים מחפשים אחר שבילים מאתגרים לנסיעה בג'יפ ארבע על ארבע. אנחנו מתכננים את הטיולים שלנו לפי האטרקציות הקולינאריות שמזמן לנו האזור. חמושים במצב רוח טוב ותיאבון להרפתקאות אנחנו מטיילים, טועמים ומצלמים. טעימה קטנה למיטיבי לסת.
צ´ינקווה טרה – שולחן בגן עדן
יולי-אוגוסט 2009שקיעה כתומה וקסומה שצבעה את הים לעת ערב קבלה את פנינו ממש כמו בסינרומן דביק. ניחוח של ים מלוח ודגים טריים שנצלו על גריל עם שום ורוזמרין, הכה באפינו ברגע שירדנו מהרכבת ממילאנו לרציף של עיירת הדייגים הקטנה בריביירה האיטלקית. הסתכלנו זה על זה כלא מאמינים, הגענו לגן עדן. שנים התבוננתי בערגה בצילומים של חמשת עיירות הדייגים שנקראות Cinque Terre (חמש אדמות) וחלמתי לטייל באזור. בצילומים העיירות נראו סוריאליסטיות, אסופה של בתים צבעוניים תלויים כמו על בלימה על סלע הררי שנושק לים מצד אחד ולטרסות מוריקות מהצד השני. וממש כמו בצילומים הנוף הנפרש מולנו היה מהפנט.
טפסנו במעלה הרחוב הראשי גוררים את המזוודות עד לצימר שלנו במעלה ההר. לעיירה לא נכנסות מכוניות כי היא בנויה כולה מסמטאות צרות ותלולות ובצידי הרחוב הראשי חונות סירות דייגים צבעוניות במקום רכבים. בבקר כשיצאנו לחקור את הסביבה הקרובה גילינו נוף מרטיט של ים כחול שטוף שמש נעימה שמלטפת את הבתים בשלל צבעי הקשת הנשפכים מההר לים. הפעם ירדנו ברחוב הראשי ירידה תלולה לכיוון הים, את ריח צליית הדגים בערב החליף ניחוח עז של ענבים תוססים. ליד הכניסה לבתים הונחו סלים עמוסים בענבים בשלים שמהם מכינים המקומיים וינו פרימיטיבו (יין פשוט ביתי). על המזח הקטן פרקו הדייגים שמקומיים שחזרו מהדייג מוקדם בבקר את הדגים הטריים המפרפרים ברשתות.
בילינו שבעה ימים מלאי הרפתקאות בסיורים בחמשת העיירות שמרכיבות את ה - Cinque Terre בחבל ליגוריה: Monterosso, Vernazza, Corniglia, Riomaggiore, Manarola . העיירות מחוברות זו לזו בשבילי הליכה ברמות קושי שונות וכל האזור הוא שמורת טבע מדהימה ביופיה לחובבי הליכה וכל השבילים מסומנים ונוחים להליכה. אנחנו בחרנו לטייל בשבילים למתחילים, קלים מאוד גם לילדים, סופי, בתנו בת ה- 9 נהנתה מהטיולים ברגל בשבילים ולא התקשתה כלל. בכל הליכה כזאת נהינו מטבילה מרעננת בים (גם באביב ובסתו מספיק חם כדי לשחות למרות שמי הים קפואים). החופים בעיירות סלעיים וכולם מתחרדנים כאן על הסלעים שהתחממו לאור השמש.
ובגלל שהלכנו ברגל כל יום כמה שעות ושחינו במים קפואים, פיצינו את עצמינו בארוחות איטלקיות דשנות בטרטוריות מקומיות, פוקצ'ריות, או בפיקניקים שערכנו אחרי שליקטנו את המטעמים במעדניות. המטבח הליגורי הטיפוסי, נחשב למטבח עני, או כפי שמכנים אותו – "קוצ'ינה פוברה", מבשלים את מה שנתן הים או מה שגדל בעונה בטרסות המקיפות את האזור, הלוואי עלינו כל יום מטבח עני שכזה. בבקר נתקלנו בדייג המקומי שפרק את הרשתות שלו, דיונון חלקלק שפרפר טרי על מרצפות המזח ואנשובי כסופים בגודל של אגודל ששיכשכו בתוך דלי היו בין שלל ברכת הים שהעלה בחכתו. "אני מעלה אותם לטרטוריה של בילי", הוא הסביר בחיוך בישני. את האנשובי פגשנו שוב בארוחת הערב כמנת אנטיפסטי, של אנשובי טריים כבושים במלח ים, לימון ושמן זית פירותי. הדיונון שנסחט ממנו הדיו השחור הפך לפסטה "נרו די פרוטי די מרה" (פסטה שחורה עם פירות ים). ספגטי ארוכים שחורים הוקפצו במחבת עם מולים, קונכיות, שרימפס, דיונון וקבלו ליטוף של שום, רוטב עגבניות טרי ושמן זית.
חברה שגרה שנים באיטליה ומכירה היטב את האזור, ציידה אותנו ברשימת מטעמים מ"המטבח העני" של ליגוריה שהיא המליצה לנו לטעום. במקום פיצה היא הפצירה בנו לנסות מאפה דקיק בשם Farinata מעין פיצה שטוחה העשויה מקמח גרגרי חומוס ומים, שאופים בתנור עם גבינת גורגונזולה ורוטב פסטו. מעדן מקומי שאסור להחמיץ. בליגוריה מכינים בעבודת יד גם פסטה בשם Troffie העשויה מקמח מעורב בקמח ערמונים. את הקונכיות הקטנות האלה מגישים ברוטב פסטו או ברוטב פטריות פורצ'יני טריות ושמן זית. אפרת פישביין, שמציעה שירות יעוץ למסלולים אישיים באיטליה, המליצה לנו להזמין מנות של אנשובי ופסטו המאפיינים את המטבח המקומי. ממושמעים לעצות, דגמנו וטעמנו אנשובי או סרדינים טריים, מומלחים כמו סביצ'ה, כבושים או מטוגנים וממולאים בפירורי לחם (דיג האנשובי הוא הדיג הנפוץ ביותר בליגוריה) וגם אכלנו פסטות עם רוטב אנשובי ועגבניות.
הבזיליקום הוא תבלין מאד אופייני לאיזור, אבל כאן הוא צומח ארומאטי במיוחד ועדין מאוד בעל עלים קטנטנים. ממנו עושים רוטב פסטו בעל גוון ירוק זרחני אותו מוסיפים לפסטות, ניוקי, תבשילי דגים ומורחים על פוקצ'ות. יינות המקום קלים וצוננים, בעיקר לבנים. במסעדות כדאי להזמין יין לבן מקומי שנקרא בפשטות: "Cinque Terre" ויין קינוח הנקרא Sciacchetra או ליקר "קרמה די לימונצ'לו" מתוק, לימוני, סמיך וקטיפתי.
מסעדות מקומיות מומלצות:
במנרולה במעלה העיירה, אימצנו הטרטוריה של בילי שכל המקומיים נוהרים אליה, זו שהדייג המקומי מספק לה כל יום דגים טריים. המסעדה פתוחה לארוחות בקר, צהריים וערב והנוף מהמרפסת שלה שמשקיף על כך העיירה והמפרץ משגע. התפריט של המסעדה מתבסס על ברכת הים ועל מנות נדיבות של פסטות טריות שמכינים בצורה מסורתית בעבודת יד. כמנהג המקומיים התאהבנו במנת פירות הים והדגים הפריכים המטוגנים, "פריטו מיסטו" (מטוגן מעורבב). בכל יום לא ויתרנו וטעמנו מנות פסטה שונות ברטבים של פירות ים, פסטו, פטריות פורצ'יני או ברוטב לובסטר עשיר.
Trattoria dal Billy -Via Rollandi, 122, Manarola
בורנצה אכלנו ארוחת צהריים בגמברו רוסו (השרימפס הורוד) אליה שלחו אותנו המארחים האיטלקים שלנו. המסעדה יושבת בכיכר קטנה במפרץ הרחב של העיירה על שפת הים. מסביב לכיכר ובמרכזה עוגנות סירות דייגים קטנות וצבעוניות. מסביב פזורות עוד מסעדות מקומיות, שהשולחנות שלהם נשפכים בעליצות לתוך הרחבה הגדולה הגובלת בחוף. אכלנו פסטה רחבה עם עגבניות ואנשובי שטבעה ברוטב שמן זית ולימון והתענגנו על רביולי ברוטב ערמונים וכמובן פסטה עם פסטו מקומי ירוק וזרחני.
Gambero Rosso - Piazza Marconi 7, Vernazza
מלון בוטיק:
זה ללא ספק אחד מהמלונות המקסימים באזור שמשופע בחדרי אירוח, צימרים, אך דל במלונות. לה טורטה, מעוצב בסגנון וטעם איטלקי קלאסי וחולש כמו מבצר צלבני קטן על נוף קסום, בעיירה המנומנמת מנרולה. בבקר כשמתיישבים לקפוצ'יני קטן במרפסת המקורה המשקיפה על מרפץ הים הכחול, שאליו נשפכים בתים צבעוניים ושואפים מלוא הריאות את ניחוח הגלים, החיים נראים ורודים במיוחד. מבנה אבן עתיק שוחזר ושופץ והפך למלון בוטיק מקסים גם בזכות המיקום שלו, המלון הממוקם בתוך הסמטאות הציוריות ליד הכנסייה בין בתי המקומיים וכך אפשר לחוש ולחיות את החיים האותנטיים של המקום. בונוס נוסף הוא הנוף עוצר נשימה שנשקף מחדר השינה, ההפתעה מרגשת לנופשים בחדר עם הנוף לים.
שבילי הליכה בין העיירות לאורך חוף הים:
מרימג'יורה למנרולה, "שביל האוהבים" אולי המפורסם ביותר באזור. זה שביל ישר, מרוצף ונוח להליכה של כחצי שעה על רכס ההר שנושק לים עם נוף יפיפה ועוצר נשימה. ברימג'יורה כדאי לעצור בבית הקפה והמסעדה ממש בירידה מהשביל. המסעדה שתלויה על הצוק ונראית כאילו היא צפה על פני הים ולהתפעל מהנוף. בעיירה הקטנה מפרץ נוח לשחייה, רחוב ראשי מנוקד במסעדות ובתי קפה ובראשה טירה עתיקה ששווה לטפס עליה דרך הסמטאות הצרות והמדרגות התלולות. הנוף מלמעלה בלתי נשכח.
ממנרולה לקורניליה, שביל שנראה שאילו הוא תלוי בקצה הצוק, יותר פראי משביל האוהבים אבל נוח להליכה ואורכו כשעה וחצי. בדרך אפשר לרדת במדרגות אבן תלולות חצובות או בסולמות חבלים לחופים פרטיים ומפרצונים קטנים בים. אפשר גם לעצור באחת מפינות הפיקניק הרומנטיות החבויות, להסב סביב שולחן עץ וספסלים וליהנות מיין צונן, פוקצ'ה טרייה, נקניקים או גבינות אותם אפשר לקנות במעדנייה בעיירה. מנרולה זו עיירה קטנה הכי שקטה בין העיירות, בתחתית העיירה מפרץ שבו אפשר לשחות ולתפוס שמש ורחוב ראשי אחד שבו חונות סירות לצידי מסעדות, טרטוריות, פוקצ'ריות, מעדניות וכמה חנויות מזכרות. העיירה קורניליה (לא מבטאים את ה – g ) נגלית למטייל כמחזה בלתי יאומן, הבתים הצבעוניים פרושים על צוק שנראה כמו מרפסת תלויה על הים. המקום נראה כל כך מבודד שקשה לתאר שאפשר להגיע אליו. אכן, כדי להגיע לעיירה תצטרכו לעלות 365 מדרגות אבן רחבות ותלולות כ – 15 דקות עליה למרכז העיירה. אבל זה שווה, הנוף מהפנט והחוויה בלתי נשכחת. לעצלנים יש שרות מיניבוס שאוסף את הנוסעים מתחנת הרכבת ומוריד בכיכר הראשית של העיירה. כאן כדאי ללכת לאיבוד בסמטאות המקסימות, להציץ בחנויות הקטנות, להצטייד באוכל טוב באחת המעדניות ולרדת לחוף הים. שאליו יורדים מצידה השני של העיירה שוב ב- 365 מדרגות.
מקורניליה לורנצה, השביל הופך לפראי יותר וההליכה מעט יותר קשה, באורך של שעה וארבעים דקות. בדרך יש ירידות תלולות ועליות תלולות בדרך מסולעת, לעיתים גם חלקה. הוא יותר מעניין כי משלב הליכה לאורך שביל שמשקיף לים עם הליכה בחורש ים תיכוני סבוך ומוצל. ורנצה היא עיירה שוקקת ובמפרץ הרחב שלה יש חוף ים קטן חולי וסלעי שסביבו בתוכו עוגנות סירות דייגים קטנות. מסביב מפוזרות מסעדות מקומיות, שהשולחנות שלהם נשפכים בעליצות לתוך הרחבה הגדולה הגובלת בחוף. בטרטוריות מגישים אוכל ליגורי אותנטי המבוסס על הרבה דגים, במיוחד אנשובי וסרדינים, פירות ים ופסטות. הרחוב הראשי של העיירה מנוקד בצפיפות בבתי קפה קטנים, מעדניות המוכרות דליקטסים של האזור, פיצריות וגלידריות. אי אפשר שלא לטעום ולהתרענן בג'לטו איטלקי צונן או לתפוס סלע המשקיף לים ולכרסם פוקצ'ה רכה מתובלת בעגבניות, פסטו בזיליקום ואנשובי. בראש העיירה טירה עתיקה מתקופת ימי הביניים.
מורנצה למונטורוסו (ההר האדום) זה גם שביל פראי יותר ובדרך יש ירידה תלולות מכיוון ורנצה לקראת סוף הדרך למונטרוסו, גם אורכו כשעה וארבעים דקות. העיירה עצמה הכי גדולה בין חמשת עיירות האזור ובעלת חופי רחצה גדולים בסגנון הטיפוסי לריביירה האיטלקית. כאן תמצאו בוטיקים קטנים של מעצבים איטלקיים, חנויות מזכרות, מסעדות, בתי קפה, פיצריות וגלידריות פרוזות בסמטאות העיר העתיקה ולאורכו של חוף הים. בעיירה חופי רחצה פרטיים שגובים אליהם מחירי כניסה מופקעים וגם חופים ציבוריים צמודים. זו גם העיירה היחידה המשופעת בבתי מלון ומרגישה תיירותית יותר מבין החמישה. בעיר העתיקה סמטאות ציוריות וכנסייה עתיקה ושפע של חנויות בוטיק קטנות של קרמיקה מקומית, מעדנים ליגוריים כגון פסטו, אנשובי מומלחים, צלפים, לימונצ'לו ויין לבן האופייני לאזור.
טיולים ברכבת:
לכל עיירה יש תחנת רכבת מקומית ושרות רכבות אזורי שמקשר בין עיירה לעיירה. במשרד הרכבת או משרדי שמורת הטבע צ'ינקוואה טרה אפשר לקנות כרטיסים ולקבל דף מעודכן לאותו שבוע המפרט מתי יוצאת הרכבת מכל עיירה ואת אורך הנסיעה (בין 5 עד 15 דקות בין עיירה לעיירה). התחנות ממוקמות במרכז העיירות וקל לרדת ולטייל בעיירה ואחר כך להמשיך לעיירה הבאה. הרכבת זו גם דרך נהדרת לבקר בפנינה של ליגוריה, העיירה היפיפיה Portofino , אליה נמלטים לחופשה כל היפים והיפות.
טיולים בסירה:
לכל העיירות למעט קורניליה מעגן לסירות ושרות של מעבורת המקשרת בין העיירות. אסור לפספס את התענוג של שייט בין העיירות השונות. הנוף מהים לא פחות מרשים מהנוף הנגלה משבילי ההליכה. בדרך תתקלו בסירות דייגים אותנטיות, מפרשיות וחופי רחצה סודיים של המקומיים. כדאי להקדיש יום שלם של שיט בין עיירה לעיירה בשילוב של סיור בכל עיירה או עצירה להתרעננות, גלידה, קפוצ'ינו ושחייה בים. משרדי המעבורת המשרתת את האזור נמצאים במזחים של כל עיירה. לעיתים המשרדים מאולתרים כמו בורנצה, אז אל תתפלאו למצוא במקום משרד, זוג מאמות איטלקיות שמנמנות יושבות על כסאות מתקפלים בשמש, משחקות קלפים ומוכרות כרטיסים למעבורת.
